בתחילת קורונה הגיע אלינו גורה מתוקה שקיבלה את השם האהוב – ציפי.
אני יודעת שלא כולם אוהבים חתולים – אצלנו אוהבים, ציפי הצטרפה לסלפי ( החתולה) ובאופן מפתיע, הן דומות מאוד ואפילו הסתדרו, בערך .
בבית ילדותי היו תמיד חתולים, המון חתולים, ככה זה זכור לי – הייתה את מיצי – "חתולה האם", כל כמה חודשים היא המליטה. עבורי חווית ההמלטה שלה וגידולים הגורים היה כמו לצפות בסרט טבע ואף יותר, זה היה חלק מהחיים שלי – לראות המלטה, להבין את כוח הטבע, הגידול של גורים חסרי ישע ואיך היינו מטפלים באמא, שרק יהיה לה טוב. בילדות זה היה חלק מחיי , היום אני יודעת כמה זה העניק לי ואיך חוויות אלו מעצבות מחשבה וחיים.
ציפי נכנסה להריון והמליטה בסופ"ש האחרון.
חזרתי בערב ואחרי כשעתיים היא המליטה גור ראשון, פתאום שמעתי קולות ציוץ קטנים ולא מוכרים בוקעים מהארון שלי. והנה – גור ראשון, בלילה היא המליטה שניים נוספים וכשקמנו בבוקר – ציפי שכבה והאכילה 3 גורים קטנטנים עצומי עיניים. בערב של שבת ציפי הייתה עצבנית פתאום, והגורים מאוד בכו. עלתה בי המחשבה שהיא לא יודעת מה לעשות איתם ואולי אין לה חלב והם רעבים. ליטפתי אותה, הבאתי עוד אוכל, דיברתי אליה היתה רגיעה קלה והלכתי לישון. התעוררתי אחרי כשעה עם קול בכי קטן של גורים. קפצתי מהמיטה וראיתי שהיא מנסה להעביר אותם. הבנתי שהיא רוצה לעזוב את האזור בו המליטה מתוך ידיעה שיש שם ריח מההמלטה והחיה שבה יודעת שעליה לשנות מקום לבטחון הגורים שלה. סייעתי לה והם עברו למשכנם בדלת ארון אחרת שלי.
הם שם כבר יומיים, ציפי רגועה, אפילו עזבה אותם לאכול לשתות .
ההמלטה המרגשת החזירה אותי ללידות שלי. חשבתי על הבחירות שעשיתי בלידות, הרצון שלי בלידה טבעית, הרצון שלי בליווי ואיך התנהלו הלידות עצמן. מה הייתה המערכת השיקולים שלי וכמה אני שמחה שהקשבתי לאינסטינקטים שלי לאורך שנים ולא הרשתי לאחרים להתערב לי ולבחור עבורי., אלא הקשבתי למה שאמרו ובחרתי את הדבר שנכון לי ולמשפחתי.
נתתי לעצמי להרגיש ולדעת מה נכון לי , למדי לומר מה חשוב לי ומה אני צריכה שיסיע לי בלידות.
כל לידה הייתה שונה מהאחרות, כל לידה לוותה בדאגות אחרות, מחשבות אחרות ומכל לידה זכיתי בבת מופלאה שהצטרפה למשפחה שלנו.
למדתי להקשיב לעצמי , להקשיב לדעות שונות ולבחור מה נכון לי, לתת מקום לתחושות שלי תוך מחשבה על הבריאות שלנו ושחלילה אף אחד לא ייפגע. למדתי להקשיב לאינסטינקט החייתי שלי ללדת , לדעת מתוכי מה נכון לי ולבנותיי, מהם הגבולות שבהן אני מאפשרת להן להיות ומה לא מוסכם עלי
בקיצור – להקשיב לי!